העמק דבר על במדבר ל״ה:ל׳

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על במדבר ל״ה:כ״ט העמק דבר על במדבר ל״ה:ל״ד »

1 יומא פתח ↗

פְּשִׁיטָא, סְפֵק נְפָשׁוֹת הוּא, וּסְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל! לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא תְּרֵי אַחֲרִינֵי בַּהֲדֵיהּ דְּאָמְרִי לָא צְרִיךְ. וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַב סָפְרָא: תְּרֵי כִּמְאָה וּמְאָה כִּתְרֵי, הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן עֵדוּת, אֲבָל לְעִנְיַן אוּמְדָּנָא — בָּתַר דֵּעוֹת אָזְלִינַן.

2 סנהדרין פתח ↗

דְּתַנְיָא: ״וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ״ – בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹנֶה לִזְכוּת, וְאֵין עוֹנֶה לְחוֹבָה.

1 לפי עדים. לערך העדים. אם רבו העדים שאומדין שהיו בשנאה וכדומה מוסרים לגואל הדם דאע״ג שכלל גדול הוא תרי כמאה ומאה כתרי מכ״מ במקום שאינו אלא אומדנא אינו כן כדאי׳ ביומא דפ״ג דלענין אומדנא בתר דעות אזלינן. ואע״ג דאי׳ התם דבנפשות אינו כן. זה אינו אלא בבאים זה אחר זה. אבל כשהם ביחד הולכים לעולם בתר רוב באומדנא כדעת שאלתות דר״א פ׳ שמות סי׳ ל״ח ולא עדיפי מדייני. וע׳ מש״כ בהע״ש שם:

2 ועד אחד לא יענה. אחר שאין זה אלא אומדנא ס״ד דגם דעת יחידי מועיל כמו דמועיל עד א׳ לשבועה ע״כ הזהיר הכתוב דמכ״מ עד אחד לא יענה מאומה בזה. ומש״ה כתיב בלשון לא יענה ולא כתיב לא יעיד או לא יקום ומזה יצא הדרש בסנהדרין דל״ג ב׳ דמיירי באמירת זכות וחובה דאי לענין עדות כמשמעו לא יקום מיבעי. אבל לפי הפשט הוא כמש״כ דהוא לענין אומדנא:

« העמק דבר על במדבר ל״ה:כ״ט העמק דבר על במדבר ל״ה:ל״ד »